Vayedaber

Berakhoth

Daf 57a

וְקַשְׁיָא עַל דְּבֵית שַׁמַּאי בְּלֵילֵי שַׁבָּת 57a הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְחָֽשְׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס אַתְּ אָמַר מֵנִיחוֹ לְאַחַר הַמָּזוֹן וּמְשַׁלְשֵׁל כּוּלָּם עָלָיו. מַה נַפְשֵׁךְ יְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם הַמָּזוֹן קוֹדֵם. יְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן הַיּוֹם קוֹדֵם. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא. בָּא לָהֶן יַיִן אַחַר הַמָּזוֹן וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס. אָמַר רִבִּי בָּא עַל יְדֵי שֶׁהִיא בְּרָכָה קְטַנָּה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִשְׁתֶּה. בְּרַם הָכָא מְשַׁלְּשָׁהּ עַל יְדֵי הַכּוֹס אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ עַל דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי יְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן תְּחִילָּה וְאַחַר כַּךְ מְבָרַךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כַּךְ עַל הַיַּיִן.

Traduction

On se demande, selon l’avis de Shammaï (510)Il dit de bénir d'abord la solennité du jour, puis le vin., comment on agit le vendredi soir. Si, ce soir-là, on est assis à manger et que la nuit vous surprenne lorsqu’on n’a qu’un verre de vin, que faire? Peut-on l’ajourner pour s’en servir après le repas et remplir avec lui plusieurs devoirs réunis? -N’y aurait-il pas, en tout cas, une défectuosité? S’il sert à la bénédiction de la solennité du jour (avant tout), c’est injuste, car le repas, qui est antérieur, devrait l’emporter (511)D'après ce que dit Schammaï ci-après, § 9.; fait-on la bénédiction pour le repas, le vin doit l’emporter; enfin bénit-on le vin, le Shabat, selon lui, devrait avoir la préférence? Comment se tirer d’embarras? La suite indiquera la voie à suivre: on sait que si l’on présente du vin après le repas et qu’il n’y ait qu’un seul verre, il faut le bénir, car il est à craindre, dit R. Aba, comme c’est une petite bénédiction, qu’on l’oublie et que l’on boive du vin sans la dire; en raison de l’enchaînement au cas actuel, comme le verre de vin doit servir à l’accomplissement de plusieurs devoirs, il n’y a pas de danger qu’on oublie. Voici donc comment il faut faire, selon Shammaï: On bénit d’abord le repas, puis le jour, et enfin le vin.

Pnei Moshe non traduit

וקשיא על דב''ש בלילי שבת. כלומר דהא לפעמים משכחת לה בלילי שבת דאי אפשר למיעבד כסברא דב''ש גבי קידוש ולמאי דס''ל לב''ש נמי גבי יין ומזון במתני' דסוף פירקין היכא דאין שם אלא אותו כוס והשתא אי מקלעי הני גוונא בלילי שבת היאך ינהוג אליבא דב''ש דממ''נ קשיא כדמסיק ואזיל להקושיא:

היך עבידה. בהי גוונא מקשינן לה ומפרש וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בע''ש וחשכה לילי שבת וצריך הוא לקדש קדושת היום על היין ואין שם אלא אותו הכוס יין בלבד ואם יקדש עליו לא יהיה לו יין לברך על המזון:

את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. כלומר דודאי את אומר בזה דהדין הוא שיניח עד לאחר המזון ויאמר הכל קידוש וברכת המזון על אותו כוס וכדתנינן בתוספתא פ''ה גבי מ''ש וכדלקמן וה''ה נמי בהאי גוונא בלילי שבת והשתא קשיא מה נפשך לב''ש היאך יעשה:

יברך על היום. קודם כדאמרינן במתני' דקדושת היום קודם ליין הא הכא איכא נמי מזון ובודאי ברכת המזון קודם לקידוש היום שהרי נתחייב בברכת המזון קודם שקידש עליו היום:

יברך על המזון. ואי תימא דאין ה''נ דיברך על המזון מקודם הא ליתא דהרי הכא היין קודם לב''ש כדאמרי במתני' דסוף פרקין גבי בא להם יין בתוך המזון ומייתי לה לקמיה:

יברך על היין. ואם תאמר דיברך על היין קודם להמזון הא נמי אי אפשר דכשבא לברך על היין קידוש היום קודם לו כדאמרי ב''ש במתני':

נשמעינה מן הדא. זה הכל מן הקושיא וכלומר והיכא שמעינן להא דאמרת לב''ש היין קודם להמזון מן הדא דתנינן בסוף פרקין בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס ב''ש אומרי' מברך על היין ואח''כ מברך על המזון וא''כ היאך יתנהג עצמו בכה''ג אליבא דב''ש:

אמר ר' בא. דלא קשיא מידי מהאי מתני' דסוף פרקין דמייתית ראיה לגוונא דהכא דלב''ש מברך על היין מקודם להמזון דשאני הוא התם דע''י שהיא ברכה קטנה בורא פרי הגפן בלבד הלכך הוא דקסברי ב''ש התם דמברך על היין מקודם שאם אתה אומר שימתין עד לאחר ברכת המזון חיישינן שמא ישכח וישתה מיד בלא ברכה אבל הכא שצריך הוא לקדש קדושת היום ומכיון שהוא ממתין לשלשה על ידי הכוס אינו שכח מקודשת היום ולא חיישינן שמא ישתה עד שלא יקדש:

וכיצד יעשו על דברי ב''ש. והשתא מסיק לה דלר' בא דקאמר דהכא איכא תקנתא לב''ש נמי וכיצד יעשה יברך על המזון תחלה דבהאי גוונא מודו ב''ש דליכא למיחש למידי כדאמרן ואח''כ מברך קדושת היום ואח''כ על היין כסבר' דידהו במתני':

Berakhoth

Daf 57b

משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלִין לְיָדַיִם וְאַחַר כַּךְ מוֹזְגִּין אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹזְגִּין הַכּוֹס תְּחִילָּה וְאַחַר כַּךְ נוֹטְלִין לְיָדַיִם.

Traduction

Shammaï dit: On fait d’abord l’ablution des mains, puis on prépare les verres de vin (506)A boire avant le repas.; et Hillel prescrit l’inverse.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ב''ש אומרים נוטלין לידים ואח''כ מוזגין את הכוס. טעמייהו דב''ש דסברי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין אע''פ שלא נטמאו תוכו וכגון שנטמא במשקין דטומאת משקין בכלים מדרבנן היא והקלו בטומאה זו ואמרו כלי שנטמא אחוריו במשקין טמאין לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו ואפ''ה אסור להשתמש בו גזרה שמא ינתזו ניצוצות מתוכו על אחוריו ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמא את הידים וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים הלכך נוטלים לידים תחלה ואח''כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה חיישינן שמא יטמאו משקין שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים שהידים קודם נטילה תורת שני לטומאה יש להן ומטמאין את המשקין להיות תחלה ויחזרו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור אלא נוטלים לידים תחלה ואח''כ מוזגין את הכוס כדי שלא יקבלו המשקין שבאחורי הכוס טומאה מחמת ידים:

ובית הלל אומרים וכו'. דב''ה קסברי מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאין ולא גזרינן משום ניצוצות דניצוצות לא שכיחי הלכך מוזגין את הכוס תחלה ושותים אותו דביין הבא לפני המזון מיירי הכא כדאמרינן בפ' כיצד הסיבו וכו' הביאו להם יין וכו'. ואח''כ נוטלין לידים לסעודה שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח''כ מוזגין את הכוס גזרה שמא יהיו אחורי הכוס טמאין דהא מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין וידיו לא יהיו נגובות יפה דבשתייה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך ויטמאו אחורי הכוס אותן המים טופחין שעל ידיו והן חוזרין להיות תחלה כדין המשקין. שהן לעולם נעשין תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות:

וְקַשְׁיָא עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל בְּשַׁבָּת וְחָֽשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס אַתְּ אָמַר מֵנִיחוֹ לְאַחַר הַמָּזוֹן וּמְשַׁלְשֵׁל כּוּלָּם עָלָיו. מַה נַפְשֵׁךְ יְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן הַמָּזוֹן קוֹדֵם. יְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן הַנֵּר קוֹדֵם. יְבָרֵךְ עַל הַנֵּר אַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל בִּרְכַת הַמָּזוֹן שֶׁהִיא בַתְּחִילָּה וְלֹא עַל הַבְדָּלָה שֶׁהִיא בַסּוֹף. עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל הַנֵּר וְעַל הַבְּשָׂמִים שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּשָׂמִים וְאַחַר כַּךְ נֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מָאוֹר וְאַחַר כַּךְ בְּשָׂמִים. רָבָּא וְרַב יְהוּדָה הֲלָכָה כְּמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּשָׂמִים וְאַחַר כַּךְ נֵר. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. יְבָרֵךְ עַל 57b הַמָּזוֹן תְּחִילָּה וְאַחַר כַּךְ יְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כַּךְ עַל הַנֵּר.

Traduction

Reste à savoir comment on fait, selon Hillel (512)Il est d'avis de bénir d'abord le vin, puis la fête., le samedi soir, dans la même hypothèse: Faut-il garder cette coupe jusqu’après le repas, et s’en servir pour remplir plusieurs devoirs à la fois? -Et par lequel commencer? Fera-t-on la bénédiction du vin? - Le repas a eu lieu auparavant. -Bénira-t-on le repas? La lumière?, selon lui (513)V. ibid., que faire? -Cela résulte de ce qui suit: R. Juda dit que Hillel et Shammaï ne sont pas en désaccord (514)Au cas précité, où la lumière est produite d'abord. sur l’ordre des bénédictions; ils admettent qu’il faut dire l’action de grâce d’abord et célébrer la séparation en dernier lieu. Ils ne sont en discussion que pour l’ordre des prières de la lumière; Hillel dit de bénir la lumière avant les épices. -R. Aba et R. Juda disent que le premier de ces avis sert de règle. -Comment alors faut-il faire, d’après l’avis de Hillel? -D’abord bénir le repas, puis le vin, et enfin la lumière.

Pnei Moshe non traduit

וקשי' על דברי ב''ה. השתא מהדר הש''ס לדייק גם אליבא דב''ה דודאי בלילי שבת ובגוונא דהוה מדייק לי' אליבא דב''ש ליכא למידק כלל אליבא דב''ה דפשוט הוא דבגוונא דתאמר היה יושב ואוכל בע''ש וכו' ואין שם אלא אותך הכוס דלב''ה מברך על המזון ואח''כ על היין ואח''כ על היום כי קשיא לן אליבא דב''ה במוצאי שבת הוא דקשיא לן וכעין גוונא דהוה מדייקינן אליבא דב''ש בע''ש ה''נ מדייקינן השתא אליבא דב''ה במ''ש וכדמפרש ואזיל:

היך עבידא. בהי גוונא קא מיבעיא לן וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת וצריך הוא להבדיל ואין שם אלא אותו הכוס ואם יבדיל לא יהי' לו יין לברך על המזון:

את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. הבדלה וברכת המזון דודאי כך הוא הדין והכי תנינן בתוספתא פ''ה הנכנס לביתו במ''ש מברך על היין ועל המאור. ועל הבשמי' ואח''כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו אחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו והשתא מדייק הש''ס דלר' יהודה דתוספתא אליבא דב''ה כדמייתי נמי לקמיה קשיא לן דמה נפשך כיצד יעשה בהאי גוונא דאמרן:

יברך על היין. בתחלה הרי המזון קודם כדסבירא להו לב''ה במתני' דסוף פרקין:

יברך על המזון בתחלה. הרי הנר קודם כדתנן במתני' גבי פלוגתייהו בהא ב''ש אומרים נר ומזון וכו' ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה א''כ לכ''ע נר קודם למזון:

יברך על הנר. בתחלה:

הבדלה קודמת. כלומר ואם יעשה כך תהיה הבדלה קודמת למזון ואנן לא תנן הכי דאע''ג דבמתני' תני כן ההיא דלאו כהלכתא היא אלא כדתני ר' יהודה בתוספתא שם וכדלקמיה:

נשמעינה מן הדא. מסקנת הקושיא היא וכלומר והיכא תניא הכי מן הדא דא''ר יהודה לא נחלקו ב''ש וב''ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו וכו' וגי' התוספתא כך היא שב''ש אומרים מאור ואח''כ בשמים וב''ה אומרים בשמים ואח''כ מאור וגי' הש''ס בתוספתא היה כך בהפך ככתוב לפנינו והיינו דקאמר עלה רבא ורב יהודה הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואח''כ מאור ולא כהאי גי' דלעיל לב''ה. שמעינן מיהת דלכ''ע מזון בתחילה והבדלה בסוף כי פליגי בסדר הברכות השייכי' להבדלה הוא דפליגי ושמעינן נמי דלכ''ע אלו הברכות השייכי' להבדלה סמוכות זו לזו מיהת בעינן והשתא אם יברך על הנר בתחילה למזון ואח''כ ברכת הנר תכופות זו לזו כל הברכות א''כ תהי' הבדלה קודמת למזון והא לר' יהודה לכ''ע מזון בתחילה והבדלה לבסוף היא וכיצד יעשה על דברי ב''ה. מסקנא דמילתא היא. וכלומר והשתא כיצד יעשה אליבא דב''ה אם כהאי דתנינן במתני' נר ובשמים ומזון והבדלה או כהאי דר' יהודה בתוספתא וקאמר הש''ס דדברי ר' יהודה הם עיקר שיברך על המזון בתחלה וכו':

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר יק''נה יַיִן קִידּוּשׁ נֵר הַבְדָּלָה. חָנִין בַּר בָּא אָמַר בְּשֵׁם רַב יַיִן קִידּוּשׁ נֵר הַבְדָּלָה סוּכָּה וּזְמָן. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר נהי''ק. אַתְיָא דִּשְׁמוּאֵל כַּהֲדָא דְרִבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מֶלֶךְ יוֹצֵא וְשִׁלְטוֹן נִכְנַס מְלַוִּין אֶת הַמֶּלֶךְ וְאַחַר כַּךְ מַכְנִיסין אֶת הַשִּׁלְטוֹן. לֵוִי אָמַר ינה''ק. מִסְתַּבְּרָא דְּלֵוִי אָמַר מֵעֵין שְׁנֵיהֶם. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי הֵיךְ עָֽבְדִּין עוּבְדָּא. אָמַר לֵיהּ כְּרַב וּכְרִבִּי יוֹחָנָן. וְכֵן נְפַק עוּבְדָּה כְּרַב וּכְרִבִּי יוֹחָנָן.

Traduction

Lorsqu’un jour de fête commence le samedi soir, on adopte, selon R. Yohanan l’ordre suivant: vin, sanctification de la solennité, lumière et enfin séparation. De même, Hanina bar-Aba donne, au nom de Rav, l’ordre suivant: vin, sanctification, lumière, séparation, suka, et la solennité spéciale. R. Hanina dit: vin, lumière, séparation, sanctification. Samuel dit qu’il faut adopter l’avis de R. Hanina; car R. Aha dit, au nom de Samuel: Lorsqu’un roi part (c’est le samedi) et qu’un gouverneur arrive (c’est la fête qui est d’une sainteté moindre), on reconduit d’abord le roi, puis on fait entrer le gouverneur (c’est-à-dire, on célèbre la séparation du samedi avant la sanctification de la fête). Levi propose cet ordre: vin, séparation, lumière, sanctification. Il paraît que ce dernier avis prédomine, car il concilie les deux opinions (515)Celles de Rab et de Samuel.. R. Zeira demanda à R. Yossé: Comment agit-on lorsque le cas se présente? -Comme Rav et R. Yohanan, répondit-il, parce que les faits survenus servent de preuves en sa faveur.

Pnei Moshe non traduit

י''ט שחל להיות במ''ש. ויש כאן קידוש והבדלה איזה מהן קודם:

יקנ''ה. היין סמוך לקידוש וקודם לו ואח''כ נ''ה וכן אמר חנן בר בא בשם רב יין וכו' ובסוכות אחר הבדלה סוכה וזמן:

ר' חנינא אמר ינה''ק גרסינן וכן שמואל אמר כהדא דר' חנינא גרסינן כדמפרש טעמא משל למלך יוצא וכו' הלכך הבדלה קודמת שמלוין את השבת בתחלה ואח''כ קידוש של י''ט:

לוי אמר יהנ''ק גרסינן. דכמו שהוא לפנינו היינו דר''א ממש. והיינו דקאמר מסתברא דלוי דאמר מעין שניהן הבדלה קודם לקידוש כר' חנינא ונר והבדלה סמוכין כר' יוחנן:

רִבִּי אַבָּהוּ כַּד הֲוָה אָזִיל לִדְרוֹמָה הֲוָה עֲבִיד כְּרִבִי חֲנִינָא. וְכַד הֲוָה נָחִית לְטִיבֵּרִיָּא הֲוָה עֲבִיד כְּרִבִי יוֹחָנָן. דְּלָא מִפְלַג עַל בַּרְנַשׁ בְּאַתְרֵיהּ.

Traduction

Lorsque R. Abahou allait au midi, il agissait comme R. Hanina; et, lorsqu’il se rendait à Tibériade, il agissait comme R. Yohanan (dont cette ville était le lieu de résidence), afin de ne pas contrarier le savant en sa demeure.

Pnei Moshe non traduit

דלא מפלג על בר נש באתריה. טבריה אתריה דרבי יוחנן הוה ואין חולקין על אדם באתריה ולפיכך נהג שם כוותיה:

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָא נִיחָא. וְקַשְׁיָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן אִילּוּ בִשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה. וְכֹא מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה. מַה עֲבַד לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ יַיִן אֵין נֵרוֹ כוֹבֶה. וִיבָרֵךְ עַל הַנֵּר בְּסוֹף. שֶׁלֹּא לַעֲקוֹר זְמָן מִן הַשַּׁבָּתוֹת הַבָּאוֹת.

Traduction

On s’explique qu’il ait pu suivre l’avis de R. Hanina (car, si l’on ne sanctifie la fête qu’après la bénédiction de la lumière, on peut, selon l’usage établi, l’éteindre avant que la fête commence); mais comment expliquer qu’il ait suivi l’avis de R. Yohanan? Car, si toute l’année on ne bénit pas la lumière sans l’éteindre que fait ici R. Yohanan (516)Au cas où la fête commence le samedi soir. de cette lumière? -Dès qu’il a du vin, fut-il répondu, il n’éteint pas la lumière, afin d’en jouir en buvant; pourquoi alors ne pas bénir la lumière en dernier lieu? -Pour ne pas modifier l’usage des autres samedis.

Pnei Moshe non traduit

על דעתיה דרבי חנינא ניחא. דלדידיה אחר היין מברך על הנר מיד ולפי שכשרואה את הנר צריך לברך עליו אלא שברכת היין היא קודם לכל לעולם:

וקשיא על דר' יוחנן. כצ''ל אלא דלר' יוחנן קשיא מפני מה אינו מקדים לברך על הנר הא אלו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה בתמיה וכי אינו מברך על הנר מיד כדי שלא יכבה ויפסיד הברכ' והכא נמי היה לו לומר מברך על הנר שלא יכבה ולא לאחרו אחר קידוש:

מה עבד ליה ר' יוחנן. ומה טעמיה וקאמר דמכיון שיש לו יין אין נרו כובה כלומר דכיון שהוא תופס כוס של יין בידו שבירך עליו ואינו שותהו ושומרו עד שיגמור כל סדר הברכות שומר ג''כ את הנר שלא יכבה עד שיברך עליו:

ויברך על הנר בסוף. א''כ יברך עליו בסוף דכל זמן שאינו שותה היין שומר הוא את הנר שלא יכבה קודם שישתה ומשני שלא לעקר זמן שבתות הבאות כלו' הואיל ובכל מוצאי שבתות מברך על הנר קודם הבדלה הלכך אין לו לעקור הסדר של כל שבתות הבאות בשנה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source